רובוטכניקס בע"מ ואח' נ' הח' לפיתוח קיסריה אדמונד בנימין דה רוטשילד בע"מ

החלטה

התובעות הגישו תביעה נזיקית כנגד הנתבעת, על סך מליון ₪.

בפני בקשת הנתבעת לדחיית התביעה מחמת מעשה בית דין.

לטענת הנתבעת, התובענה הנה "שכפול" של תובענה קודמת, שהתבררה בבוררות בינה לבין חברת ש.ב. פרקש ייזום בע"מ (להלן: "חברת פרקש") ובעלי מניותיה ה"ה פרקש – כאשר התובעות בהליך הנוכחי הנן חברות אחרות בבעלות מר פרקש ובשליטתו.

לטענתה, הליך הבוררות נמשך כ- 3 שנים, וביום 10.02.13 ניתן פסק בוררות הדוחה את תביעת חברת פרקש ובעלי מניותיה כנגד הנתבעת, ונקבעו ממצאים עובדתיים לחובתם, שהעיקרי שבהם הוא הקביעה כי הנתבעת לא גרמה לכל איחור בתהליך הוצאת היתרי הבניה וטופס 4 בקשר לבניית המבנה שבנתה חברת פרקש בקיסריה.

לטענת הנתבעת, בתביעה הנדונה, מדובר באותן עובדות ונטענה שוב אותה טענה, לפיה הנתבעת גרמה לעיכוב בהוצאת היתרי הבניה וטופס 4 וגרמה בכך לאיחור בבניית המבנה בקיסריה. גם העילות המשפטיות זהות לאלה שהתבררו בהליך הבוררות, והעיקריות שבהן הן טענות לחוסר תום לב במשא ומתן לקראת כריתתו של הסכם בין הנתבעת לבין חברת פרקש, והפרת אותו הסכם.

לטענת הנתבעת, כתב התביעה כלל אינו מזכיר, ולו במילה אחת את הליך הבוררות, והפסק שניתן במסגרתו. לטענתה, התביעה הנדונה מבוססת ונשענת כולה על זכויות נטענות של חברת פרקש כנגד הנתבעת. מאחר וטענות אלה נדחו בפסק הבוררות, אין כל בסיס לתביעה, מתקיים הכלל בדבר השתק פלוגתא, ויש לדחות את התביעה.

התובעות מתנגדות לבקשה.

לטענת התובעות, הנתבעת מסתירה את העובדה כי היא שעמדה על מחיקת התובעות כבעלות דין נוספות במסגרת הליך הבוררות, בטענה כי אין הן צד לשטר הבוררות. לטענתן, התובעת 1 הנה היזם אשר חברת פרקש שכרה את שירותיו לבנות את המבנה נשוא התובענה, אך קולה לא נשמע בבוררות והיא לא קיבלה את יומה במחלוקת נשוא התובענה.

לטענתן, בתביעה הנדונה מדובר בעוולות ובסעדים שונים מאלו נשוא הבוררות, ואין כל זהות ו/או קרבה משפטית ו/או חליפיות משפטית - בין התובעות לבין חברת פרקש.

הנתבעת הגישה תשובה לתגובה. לטענתה, תגובת התובעות מוכיחה כי מדובר בניסיון לערעור על פסק הבוררות. לטענתה, לו היו נפגעות התובעות מעצם מחיקתן מהליך הבוררות – היו מגישות מיד תובענה לבית המשפט, אך הן חיכו לראות את ההכרעה בהליך הבוררות, והגישו את התביעה מיד לאחר מתן פסק הבוררות (10 ימים לאחריו).

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה – החלטתי לקבל את הבקשה.

ההלכה שקבע ביהמ"ש העליון, הנה כי קיימות שתי צורות של מעשה בית דין:

"כידוע, תורת ה- RES JUDICATA של המשפט המקובל מושתתת על שני כללים עיקריים. הכלל האחד הוא: מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על-ידי בית-משפט מוסמך, שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם הצדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה. במקרה כזה, אם במשפט הראשון זכה התובע בדין, כי אז אומרים שעילת תביעתו שם 'נבלעה' (MERGED) בפסק-הדין, אשר הכיר בזכותו ובא במקום העילה, שאיננה עוד, בחינת TRANSIT IN REM JUDICATAM; וכן, אם במשפט הראשון זכה הנתבע בדין, אזי אומרים שקם מחסום (BAR) המשתיק את התובע מלחזור על תביעה שניה המבוססת על אותה עילה, בחינת היותה חסומה או מושתקת PER REM JUDICATAM. עד כאן הכלל הראשון ורגילים לכנותו בשם 'ענין שנדון' (EADEM RES) ולאחרונה בשם 'השתק ישיר' (DIRECT ESTOPPEL) ואף 'השתק העילה' (CAUSE OF ACTION ESTOPPEL).

הכלל העיקרי האחר הוא: אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסויימת, שהיתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי-הזהות בין העילות של שתי התביעות. העיקר הזה ידוע בשם הכלל של EADEM QUAESTIO ויש המכנים אותו בשם 'השתק עקיף' (COLLATERAL ESTOPPEL) או 'השתק הפלוגתה (ISSUE ESTOPPEL)".

[הדגשה שלי, ה.א.]

ראה: ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561.

הכלל בדבר השתק פלוגתא, אם כן, רחב יותר מזה הנוגע להשתק עילה, והוא הרלוונטי וזה המתקיים בעניין שבפניי. אמנם, פסק הבוררות אינו עוסק, לכאורה, בעילות התביעה של התובעות בהליך שבפניי, וזאת מאחר וסמכות הבוררת נבעה מהסכם הפיתוח שהתובעות לא היו צד לו, ואולם הממצאים והקביעות בפסק הבוררות מחייבים את התובעת, שכן הפלוגתאות שנדונו והוכרעו שם מחייבות משם ואילך.

ראה: נינה זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי (1991) 9; אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 112.

השתק פלוגתא מותנה בהתקיימם של ארבעה תנאים ואלה הם: